גזר דין בתיק ת"פ 39649-07-12

1.         הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(ג) לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק; היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק.

ואלה המעשים: בראשית שנת 2011 נאשם 2 נפצע ונזקק לתפרים בראשו עקב קטטה שארעה בינו לבין מספר תושבי עיסוויה, בני משפחות אבו חומוס וגרייב. ניסיונות לסולחה לא צלחו וכתוצאה מכך העתיקו בני משפחת שוויקי את מגוריהם, וחלקם עבר לשכונת דחיית אלבריד. ביום 17.5.2012 התקיימה בדחיית אלבריד חתונה אליה הוזמנו רבים מתושבי עיסוויה, לרבות אנשים ממשפחות אבו חומוס וגרייב. נאשם 1 הגיע למקום וכשראה את אנשי עיסוויה, התקשר לנאשם 2 על-מנת שיגיע לחתונה בכדי "לסגור חשבון". נאשם 2 גייס את אחיו חמזה, ג'ורג' עלעאלי ועוד שניים, ובהגיעם לחתונה הם התבקשו על-ידי בעל השמחה להימנע מפגיעה באורחיו ועל כן עזבו וחיכו לאנשי עסוויה בדרך סמוך לתחת הדלק "אבו שלבק" וזאת על-מנת "לסגור חשבון". נאשם 2 ואחיו חמזה הציעו כי נאשם 1 יישאר במקום האירוע ויתריע בפניהם כאשר אנשי עיסוויה עוזבים את המסיבה, וכך סוכם. בד בבד נעשו ניסיונות לקיים עטווה מידית אך אלו לא צלחו עקב הסתייגות של נאשם 2. בהמשך אותו לילה, בשעה 01:00, ארבו נאשם 2 עם ג'ורג' אלעאלי ואחרים לתושבי עסוויה כשהם מצוידים באלות ואבנים. בשלב זה הבחין נאשם 2 כי מי מאנשיהם נושא אקדח ונאבק עמו ללא הצלחה בניסיון לקחת ממנו האקדח, כאשר האחר מציין שאינו מעונין בירי. בהגיע שיירת אנשי עיסוויה, תקפו נאשם 2, ג'ורג' אלעאלי ואחרים שני רכבים של אנשי עיסוויה במקלות ואבנים וגרמו נזקים לרכבים. זמן קצר אחר כך ירה אחד המתפרעים לעבר כלי הרכב, וכתוצאה מהירי נער יליד 1993 נהרג ושניים נפצעו.

סמוך לכך סיכמו נאשם 2 והמעורבים האחרים, בנוכחות נאשם 1, כי אם יחקרו במשטרה יספרו כי נאשם 1 אינו קשור לאירוע ונאשם 1 הסכים לכך.

2.         בהסדר הטיעון הוסכם כי נאשם 1 לא ידע בזמן אמת על המארב ועל התקיפה עם המקלות, לא ידע על הירי ועל ההרוג, הפצועים והנזק שנגרם לכלי הרכב. הוסכם כי הצדדים חופשיים בטיעון לעונש.

3.         נאשם 1, יליד 1990, רווק, טכנאי מחשבים, עברו נקי. שירות המבחן סקר מצב משפחתו המתנתקת משכונתה עיסוויה ומתפוררת עקב אירועי האלימות הלא מעטים שהיו בעיסוויה, אשר גררו נקמות ושרפות. הנאשם 1 נטל אחריות ושירות המבחן התרשם כי מצפונו מייסרו, הוא במשבר ונכון לשלם מחיר מעורבותו באירועים. שירות המבחן המליץ להתחשב הן במעצרו והן במעצר הבית הארוך ועל כן להימנע ממאסר נוסף בכלא, ולגזור מאסר שירוצה בעבודות שירות ומבחן לשנה.

4.         הנאשם 2, חסן שוויקי, יליד 1982, נשוי + 1, עבד בשרברבות לפני מעצרו ומעצר הבית. בעבר הורשע פעמיים בעבירות מרמה וגנבה ובהפרעה לעובד ציבור. וקיבל עונשים שלא כללו מאסר בפועל. שירות המבחן מצא כי נאשם זה עלול לפעול בצורה אלימה ומתקשה לראות חלקים קשים ובעייתיים בהתנהלותו, וגם במקרה שלפנינו נטל אחריות חלקית, ללא הבנה מספקת לצד של הנפגעים. שירות המבחן התרשם כי שליחתו למאסר (לאחר שכבר היה עצור מספר חודשים ושהה כמה חודשים במעצר בית) יהיו השלכות קשות, לפיכך הומלץ על מאסר בעבודות שירות, מאסר על-תנאי ופיצויים.

5.         ב"כ המאשימה טען כי נסיבות המקרה מלמדות על חומרת העבירות. כאשר נודע לנאשם 1 על המסיבה הוא חולל האירוע, שכן התריע לפני אחיו, העביר מידע ודיבר על "סגירת חשבון". נאשם 2 הוא הדומיננטי, ולאחר שהוזעק, גייס אחרים, ביטל ניסיונות עטווה, הקים מארב ואף ניסה להשיג אקדח תוך אירוע. הערך המוגן הוא שלום הציבור. המתחם הינו בין 60-28 חודשי מאסר. לטעמו,  בתוך המתחם יש הבדל בין השניים: נאשם 1, מחולל האירוע, הוא מבצע בצוותא אך חלקו המעשי קטן מנאשם 2, ולא נכח בלינץ' בגלל היותו תצפיתן מתריע, הודה לאחר שמיעת חלק מהראיות, אין לו עבר פלילי לכן עונשו מתאים לחלק הנמוך של המתחם. באשר לנאשם 2, הוא זה שגייס אנשים, בהמשך הסתייג מעטווה, הכין מארב ותקף. לנאשם 2 עבר פלילי, לכן עונשו אמור להיות בחלק העליון של המתחם ואף יותר מעונשו של חברו ג'ורג' אלעאלי שנדון, בהסכמה, לשלוש שנות מאסר. באשר לעבירת שיבוש - השיבוש נועד להרחיק את נאשם 1, אך לא נעשו פעולות אקטיביות, לכן המתחם הינו בין 18-6 חודשי מאסר והעונש צריך להצטבר לעבירת התקיפה, שכן מדובר באירוע נפרד. המלצת שירות המבחן אינה רלוונטית עקב הנסיבות החמורות של האירוע. כמו כן עתר להטלת מאסר על-תנאי, קנס ופיצוי.

6.         ב"כ נאשם 1 טען כי לאירוע יש תוצאה טרגית, מות צעיר, שגם נאשם 1 מצר עליו. נאשם 1 אינו מחולל האירוע ואין ליחס משקל לשיחת הטלפון שעשה. חלקו של נאשם 1 הוא טלפון לאחיו כדי "לסגור חשבון", בלא ידיעה כי אחיו יגיע למקום לצורכי אלימות. במסיבה לא הייתה אלימות ומבחינת נאשם 1 היה ניתן לסגור חשבון בלי אלימות. הוא לא תכנן בפועל, עשה דבר מה אך לא היה חלק מהמשך ההתרחשויות. מדובר באח צעיר שקיים הוראות של אחיו הבוגרים. תפקידו להתריע על יציאת אנשי עיסוויה מהמסיבה. הרשעתו בעבירות אלימות הינה מכוח ביצוע בצוותא. באשר לעבירת שיבוש, גם כאן היה נאשם 1 פסיבי, בעצם נשמע לאחיו הבוגרים. לטעמו אין לצבור עונשים כי כל המסכת מהווה למעשה אירוע אחד.

הסנגור הפנה לתסקיר, לפיו המשפחה כולה שילמה מחיר כבד של התפוררות וכן שילמו במסגרת עטווה 100,000 דינר. הנאשם הביע צער וחרטה, ההתרשמות ממנו חיובית, השפעת ההליך הפלילי עליו משמעותית והוא למד לקח. לפיכך ביקש הסנגור לאמץ המלצת שירות המבחן והדגיש העבר הנקי, המעצר בפועל ומעצר הבית הארוך. באשר לקנס - יש להתחשב בסכום הגדול ששולם.

לסיכום, חלקו של נאשם 1 אינו גדול והוא אינו מבין מה משמעות ביצוע בצוותא. מבקש להפנות לעיקרון השיקום בסעיף 40ד' לחוק.

נאשם 1 אמר שצר לו על האירוע ועל כך שאדם מת, והוא אינו מעורב באירועים כאלה.

7.         ב"כ נאשם 2 טען כי הנאשם ניהל המשפט באופן ענייני, ואחר כך הודה ויש לזקוף זאת לזכותו ובכך גם נטל אחריות. נאשם 2 נפגע באירוע המקורי (בזמנו), ובעקבות אירועים נוספים נאלץ לעזוב מקום מגוריו ולנדוד. ביקש לתת משקל מלא למעצר ממש ולמעצר בית ארוך. נאשם 2 לא ציפה להתדרדרות הסכסוך ובוודאי שאין לו קשר לתוצאה הטרגית של מוות. נאשם 2 נמנע מפעילות בחתונה ומכאן שרצה להימנע מאלימות והדבר מלמד הרבה. באשר לאקדח - הנאשם 2 כלל לא ידע שיהיה אקדח ואין לזקוף זאת לחובתו. חלקו של נאשם 2 הוא נקודתי, יידוי אבנים ומקלות על הרכבים ללא נזק גופני. הדבר מלמד כי לא התכוון לפגוע באנשים ולא פגע. הרישום הפלילי אינו מכביד שכן הרשעתו האחרונה משנת 2007, והוא מעולם לא ריצה מאסר בפועל. מבקש לאמץ המלצת שירות המבחן, לפיה למאסר בפועל תהיה השלכה קשה על הנאשם ועל משפחתו. עוד הדגיש כי משפחתו של נאשם 2 התפרקה, עזב מקום מגוריו, מעצר, מעצר בית - קרי כל עולמו התפרק ויש לכך משקל רב. רף הענישה שמבקשת המאשימה מתעלם מהמלצת שירות המבחן. באשר לג'ורג' אלעאלי שנדון לשלוש שנות מאסר, שם יש שיקולים אחרים ונסיבות אחרות ועל כן אין בכך אסמכתא או סימן לעונש הראוי כאן, מה עוד שקיים הבדל גדול בין נאשם 2 לבין ג'ורג', לו עבר פלילי עשיר, שריצה בעבר כמה עונשי מאסר ממושכים. מגיש פסיקה על עבירות תקיפה חמורות בהן נגזרו עונשים מתונים מאלה שמבקשת המאשימה. אין מקום לקנס או פיצוי, שכן אין מדובר בעבירה כלכלית.

8.         חוק העונשין (תיקון 113) קבע את עקרון ההלימה שמשמעו אימוץ עקרון הגמול כעקרון מנחה. כך עולה מהצעת החוק וכן מהפסיקה בה צוין כי עקרון זה הוא "כוכב הצפון", אם כי קיימים כמובן בצידו יסודות הענישה האחרים (ע"פ 1523/10 פלוני נ' מ"י, פסק דינו של כב' השופט א. רובינשטיין). קרי, יש לבדוק העבירה וכל העולה ממנה ולאחר מכן הנסיבות האישיות. בחינת העבירה ונסיבותיה מביאה לקביעת מתחם ענישה ואחר כך יש לבחון הנסיבות האישיות. דהיינו, העבירה מכתיבה את המתחם ושילוב הנסיבות האישיות במתחם מכתיבים את גזירת הדין.

ביצירת המתחם מספר שיקולים: האחד, הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו. השני, מדיניות הענישה הנוהגת. השלישי, נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט והם: תכנון, חלקו של הנאשם, הנזק הצפוי וזה שנגרם, הסיבות לביצוע העבירה, הבנת הנאשם ויכולת להימנע מעבירה, מצוקתו הנפשית, קרבה לסייג אחריות פלילית, מידת האכזריות כלפי נפגע העבירה, ניצול כוח ומעמד.

על-פי סעיף 40יג לחוק העונשין, כאשר הנאשם מורשע בכמה אירועים, יש לקבוע מתחם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן ניתן לגזור עונש בנפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים.

ניתן לסטות מהמתחם לקולא אם הנאשם השתקם או שיש סיכויי שיקום (סעיף 40ד) וניתן לחרוג לחומרה אם מדובר בנאשם מסוכן (סעיף 40ה). גזירת הדין תהיה בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (סעיף 40י"א), קרי, פגיעת העונש בנאשם, במשפחתו, הנזקים שנגרמו לנאשם עקב העבירה ומההרשעה עצמה, נטילת אחריות, מאמצים שעשה לתיקון הנזק ולפיצוי, שיתוף פעולה עם רשויות האכיפה, נסיבות חיים מיוחדות, התנהגות חיובית, חלוף הזמן, עבר פלילי או עבר נקי.

9.         הערך המוגן על-ידי העבירות שביצעו הנאשמים הינו ביטחון הציבור, שלומו וזכות הקניין. נסיבות ביצוע העבירות מלמדות על כוונה ותכנון מוקדם. הנאשמים ומשפחתם מסוכסכים עם משפחות אחרות, עקב כך ומעשי נקמה חוזרים ונשנים נאלצו לעזוב את שכונתם, אך כאשר התגלגלה לידם הזדמנות לסוג של נקמה, הם ניצלוה. נאשם 1 היה מודע לסכסוך, ניצל המידע שהיה לו, התקשר לאחיו וזימנו להגיע לחתונה לא כדי לשמוח, לא כדי להשתתף, אלא כדי "לסגור חשבון", קרי לנקום. טיבה של הנקמה לא הוחוור מראש והיה ברור שמדובר בסוג של אלימות, שכן זה היה טיב יחסי הצדדים ואלימות אכן הופעלה. על נאשם 1 הוטל תפקיד נוסף: להודיע לאחיו הממתינים במקום אחר על-מנת שיתכוננו "לסגור החשבון" שם. חלקו של נאשם 1 באירועים הוא מהותי, הוא יזם ההודעה הראשונה, אולם לא ידע פרטים על האלימות המתוכננת והמפורטת, לא ידע על תוצאותיה. בכל הקשור לביצוע בפועל של האלימות, הוא הורשע מכוח ביצוע בצוותא, אף שלא היה במקום האירוע האלים עצמו.

באשר לנאשם 2, משנקרתה לידו הזדמנות, הוא גייס אנשים במטרה לסגור חשבון כדי לנקום, הגיע למקום החתונה, דעתו לא התקררה, תחילה נענה להפצרות שלא לבצע את זממו במקום אך לא ויתר, לא שעה לניסיונות עטווה, ויתור, דיווח והפסקת הסכסוך אלא הכין מארב עם אחרים כשהוא מצויד בכלי נשק קרים, ניסה ללא הצלחה להשיג את האקדח שהיה במקום, המתין זמן לא מבוטל במארב והוא ואחרים התנפלו על שתי מכוניות של יריביהם, חיבלו מכוניות ונוצר אירוע אלים. נאשם 2 אינו אחראי לתוצאה הקטלנית של האירוע, שכן הוא לא עשה שימוש באקדח. בהמשך נטל חלק מהותי בהחלטה לשבש מהלכי משפט.

הפסיקה הנוהגת הינה מגוונת. בת"פ 3118/04 (ח"י) הורשע נאשם בן 27 בחבלה בכוונה מחמירה והטרדת עד לאחר שביצע דקירות וגרם חבלות קשות, נגזרו עליו 32 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופיצוי. בת"פ 101/08 (י-ם) ביצעו הנאשמים מעשי אלימות בתוך המשפחה המורחבת, לרבות שימוש בסכין, דקירות (הנאשמים בני 29, 31, 20) ונדונו לעונשים שבין 40-10 חודשי מאסר בפועל. בת"פ 6169/07 (ח"י) הורשעו הנאשמים בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ובסיוע לעבירה דומה לאחר שעשו שימוש אלים במכות, מקלות, דקירות סכינים, מדובר בנאשמים בני 27-24, הנאשם העיקרי נדון ל-12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי והאחרים למאסר על-תנאי. בת"פ 4125/09 גרם נאשם, בן 24, לשישה פצעי דקירה והורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ואחזקת סכין ונדון ל-30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופיצוי כספי. בת"פ 39065-02-10 (ח"י) הורשעו הנאשמים בקשר לפשע, חבלה בכוונה מחמירה ושימוש ברכב ללא רשות, לאחר שארבו למתלונן, תקפו אותו בסטירות ובמכות, איימו עליו, חבלו בו חבלות חמורות ונדונו ל-11-9 חודשי מאסר בפועל ומאסרים על-תנאי. בפסקי דין אלה נדונו מקרים בהם הייתה אלימות של ממש כלפי גוף ונפצעו אנשים, במקרה שלפנינו אין הדבר כך. לפיכך ניתן לקבוע כי מתחם הענישה נע בין 45-5 חודשי מאסר. מדובר באירוע מתמשך ועבירת השיבוש מהווה למעשה חלק ממנו ולא אירוע עברייני נפרד.